קבלת שבת לפרשת תצוה – על שלשה דברים העולם עומד

מאת קובי וינר, רַב אֱנוֹשׁ ומשורר

הורידו דף מקורות מעוצב לקבלת שבת עם דבריהם של רבי עקיבא ורבן שמעון גמליאל, ושיר מאת לאה גולדברג.

מודעות פרסומת

קבלת שבת, שלום וזיכרון, קבוץ מזרע, פרשת תולדות – 5.11.2010

מאת קובי וינר, רַב אֱנוֹשׁ ומשורר

קבלת השבת תוקדש ליצחק רבין ולדרך השלום. כולם מוזמנים.

מכתב לנאמני קבלת השבת, כולל דברי רות גביזון, בעצרת במלאת 15 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין.

סדר תפילת יום כיפור בסימן לתת בקיבוץ מזרע

בעריכת קובי וינר, רַב אֱנוֹשׁ מעמק יזרעאל

י' בתשרי תשע"א 17.9.2010

קבלת שבת ערב יום-הכיפורים בסימן "לתת"

קהילת "שבת שלום" בבית קיבוץ מזרע

הדליקו נר, שתו יין
השבת יורדת בלאט
ובידה הפרח
ובידה השמש
השוקעת…

זלדה

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה
שבת שלום ומבורך.

רבי שלמה אלקבץ

הַלְלוּיָהּ הַלְלוּיָהּ בְצִלְצְלֵי-שָׁמַע
הַלְלוּיָהּ הַלְלוּיָהּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ
הַלְלוּיָהּ הַלְלוּיָהּ
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ הַלְלוּיָהּ

תהילים ק"נ

מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים;
אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
יד נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;
וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
טו סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;
בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.

תהילים ל"ד

דקת דומיה – מנחה

הדלקת נר זיכרון

יש כוכבים שאורם מגיע ארצה רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם.
יש אנשים שזיו זכרם מאיר כאשר הם עצמם אבדו ואינם.
אורות אלה המבהיקים בחשכת הלילה – הם הם שמראים לאדם את הדרך

חנה סנש

לתת

מילים: חמוטל בן זאב
לחן: בועז שרעבי

לתת את הנשמה ואת הלב
לתת, לתת כשאתה אוהב
ואיך מוצאים את ההבדל
שבין לקחת ולקבל
עוד תלמד לתת לתת.

המשך מילות השיר

1. "לתת" – הצגת הנושא

למדני אלוהי

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

לאה גולדברג

הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ

הפטרת יום הכיפורים ספר ישעיה פרק נח

הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ?
יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ?!
הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ?
הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהֹוָה?!

הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ

פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע
הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה
וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים
וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ:

הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ
וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ
וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם:

אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ
וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ
כְּבוֹד יְהֹוָה יַאַסְפֶךָ:

אָז תִּקְרָא וַיהֹוָה יַעֲנֶה
תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה
שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן:

וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ
וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ
וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם:

וְנָחֲךָ יְהֹוָה תָּמִיד
וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ
וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה
וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו:

וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ מְשׁוֹבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת:

כולנו זקוקים לחסד

כולנו זקוקים לחסד,
כולנו זקוקים למגע,
לרכוש חום לא בכסף
לרכוש מתוך מגע,
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל
כמו שמש שזורחת

כמו צל אשר נופל,
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לנשום.

כולנו רוצים לתת,
רק מעטים יודעים איך,
צריך ללמוד כעת

שהאושר לא מחייך,
שמה שניתן אי-פעם
לא ילקח לעולם,
שיש לכל זה טעם
גם כשהטעם תם,
בואי ואראה לך מקום
שם עוד מאיר אור יום.

נתן זך

 

2. "לתת" – שלי שלך, שלך שלי

ארבע מידות באדם ; האומר:
"שלי – שלי, ושלך – שלך" ; זו מידה בינונית, ויש אומרים זו מידת סדום.
"שלי – שלך, ושלך – שלי ; עם הארץ.
"שלי- שלך, ושלך- שלך"; חסיד .
"שלי – שלי, ושלך – שלי; רשע:

מסכת אבות פרק ה

פירש הרב משה אביגדור עמיאל: חברה שיחידיה אומרים: "שלי- שלי, ושלך- שלך" – כל אחד יעשה רק לביתו שלו, היא חברה שמידותיה "בינוניות" המה, שכן בחברה טובה כל אדם מוכן לתת משלו גם לאחרים, ואינו שומר כל ממונו רק לטובת עצמו. אבל כאשר מידה זו של אנוכיות, הופכת להיות נחלת הכלל, הרי "זו מידת סדום". חברה כזו אינה יכולה לעמוד ולהתקיים אפילו שעה אחת.

הגדרות

זולתנות

היא אינטרס לא אנוכי בעזרה לזולת, המתבטא בהתנהגות המסבה טוב למישהו אחר ללא תמורה. הצורה הקדומה של זולתנות היא פעילות המדגישה את רווחת האחרים, בעודה מצמצמת או מתעלמת מרווחת היחיד, בעוד הזולתנות המאוחרת היא פעילות הנעשית ללא מניע אנוכי. המונח המקביל לזולתנות ביהדות הוא חסד. גישה זו באה לידי ביטוי בתנ"ך הן במצוות רבות; לדוגמה: מצוות מתנות עניים, ציוויי התורה ביחס לגרים, וציוויים דומים ביחס ליתומים ואלמנות.

אנוכיות

היא מצב בו האדם שם את עצמו, צרכיו ומחשבותיו, בראש מעייניו, והוא הראשון לסדר העדיפויות שלו, באופן קבוע. אדם אנוכי עשוי להתעלם מתחושותיהם, צרכיהם ונקודות המבט של האחרים. אדם יכול לנהוג באנוכיות כיוון שאינו יכול להבטיח כי כל שאר האנשים בעולם לא יתנהגו באנוכיות.

סולידאריות

היא רגש של אחדות ,המבוסס על שותפות של אינטרסים, מטרות, או העדפות בין בני אדם. המונח מצביע על היחסים החברתיים, הקושרים אנשים אחד לשני. בשיח הפוליטי, סולידאריות היא בדרך כלל ,תכונה של הזדהות עם מאבק של קבוצה מדוכאת.לפיכך סולידאריות היא ערך מרכזי עבור השמאל הפוליטי, כיוון שהלה מדגיש אידיאלים אוניברסאליים על חשבון אינטרסים קבוצתיים צרים.

סליחות

מילים: לאה גולדברג
לחן: עודדד לרר

באת אלי את עיני לפקוח,
וגופך לי מבט וחלון וראי,
באת כלילה הבא אל האוח
להראות לו בחושך את כל הדברים.

ולמדתי: שם לכל ריס וציפורן
ולכל שערה בבשר החשוף
וריח ילדות ריח דבק ואורן
וניחוח לילו של הגוף.

אם היו עינויים – הם הפליגו אליך
מפרשי הלבן אל האופל שלך
תנני ללכת תנני ללכת
לכרוע על חוף הסליחה.

ולמדתי שם לכל ריס וציפורן…

3. "לתת" – סיכום: התהייה נתינה, בקיבוץ מזרע המתחדש?

פתח לנו שער

פְּתַח לָנוּ שַׁעַר
בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר
כִּי פָנָה יוֹם

הַיּוֹם יִפְנֶה
הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא וְיִפְנֶה
נָבוֹאָה שְׁעָרֶיךָ

אָנָא אֵל נָא
שָׂא נָא
סְלַח נָא
מְחַל נָא
חֲמָל נָא
רַחֵם נָא
כַּפֶּר נָא
כְּבֹשׁ חֵטְא וְעָוֹן.

פיוט לתפילת נעילה

פתח לנו שער

פְּתַח לָנוּ שַׁעַר
ביום הזה השקט,
שבע שנים אחרי
הרעש.

ואני לא
יודעת כמה לפני
הרעש הבא.

פְּתַח לָנוּ שַׁעַר
אולי יבואו בו
הרחמים
והאהבה.

רעיה הרניק

תקיעה בשופר לצדק חברתי

ו וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ:

ז וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל:

ח וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:

ט וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל-אַרְצְכֶם:

י וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל-ישְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:…"

ספר ויקרא ,כ"ה, ו' – י'

תקיעה בשופר

חתימה טובה, ושַׁבַּת שָׁלוֹם לכל בית מזרע

"ונתנה תוקף קדושת היום"

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן
וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן

כַּמָּה יַעַבְרוּן
וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן

מִי יִחְיֶה
וּמִי יָמוּת

מִי בְקִצּוֹ
וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ

מִי בַמַּיִם
וּמִי בָאֵשׁ

מִי בַחֶרֶב
וּמִי בַחַיָּה

מִי בָרָעָב
וּמִי בַצָּמָא

מִי בָרַעַשׁ
וּמִי בַמַּגֵּפָה

מִי בַחֲנִיקָה
וּמִי בַסְּקִילָה

מִי יָנוּחַ
וּמִי יָנוּעַ

מִי יִשָּׁקֵט
וּמִי יְטֹּרֵף

מִי יִשָּׁלֵו
וּמִי יִתְיַסָּר

מִי יַעֲנִי
וּמִי יַעֲשִׁיר

מִי יֻשְׁפַּל
וּמִי יָרוּם

וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה
מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה…

אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר
בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה

וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ וְכַחֲלוֹם יָעוּף…

עורך: קובי וינר, רַב אֱנוֹשׁ מעמק יזרעאל
http://www.ravenosh.com
http://www.tkasim.org.il/49949/קובי-וינר
052-7950082
קיבוץ מזרע, 19312

אהוד מנור – שבת של חסדים – בית קהילה קהלית שבת מזרע

מכנס תשרי תש"ע בתי קהילה

ימי החול כמו רוח ממהרת,
עפים לשום מקום
בין לילה ובין יום
ואז פתאום אני
נעור עם שמש חייכני
ומשק כנפיים בכרים
רק בשבת אני שומע ציפורים.

שבת, שבת,
עברי לאט, לאט
אני עוד ילד קט
אם רק אספור חגים ושבתות.
שבת, שבת,
שבת של חסדים
שבת של ילדים
שבת של השעות הכי יפות.

עיני רואות רק פעם בשבוע
עיוור צבעים בקרב
יום אלף עד יום וו.
ואז, פתאום אני
נולד על דשא ריחני
הפרחים קרובים ונוצצים
רק בשבת אני רואה את העצים.

שבת, שבת…

ראשון, שני, שלישי – ימים בלוח
אפילו יום שישי
איננו יום אישי,
ואז, פתאום אני
עם מי שאהבה נפשי
וחושי שבים אלי כולם
רק בשבת אני אוהב את העולם.

שבת, שבת…

הצעה לקבלת שבת משפחתית בעריכת קובי וינר

כ"ה בסיוון תש"ע

בעריכת קובי וינר, רב הומניסט  מעמק יזרעאל

                                                                                
מסכת אבות א' ו'-ז'                             
"וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת"

הדליקו נר,  שתו יין
השבת יורדת בלאט                                   
ובידה הפרח
ובידה השמש השוקעת…"

זלדה

  
הִנֵּה מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים
שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד (תהילים קל"ג, )

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה
שבת שלום ומבורך. (אלקבץ)

הַלְלוּיָהּ  הַלְלוּיָהּ בְצִלְצְלֵי-שָׁמַע  
הַלְלוּיָהּ הַלְלוּיָהּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ   
 הַלְלוּיָהּ  הַלְלוּיָהּ
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ   
הַלְלוּיָהּ  הַלְלוּיָהּ
(תהילים ק"נ)

מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; 
  אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
יד  נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;  
 וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
טו  סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;
   בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ. (תהילים ל"ד)


 
 (ו) יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:

(ז) נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת:

ירדה השבת                                                          

מילים: יהושוע רבינוב
לחן: דויד זהבי

יָרְדָה הַשַּׁבָּת אֶל בִּקְעַת גִּנּוֹסָר,
וְנִיחוֹחַ עַתִּיק בְּשׁוּלֶיהָ
וַיַּעַמְדוּ מִסָּבִיב הֲרָרִים שׁוֹשְׁבִינִים  
לָשֵׂאת אַדַּרְתָּהּ הַזּוֹהֶבֶת.
תַּעֲלֵינָה יוֹנִים מִכִּנֶּרֶת הַיָּם,
קַבֵּל אֶת רוּחָהּ הַלּוֹהֶבֶת.

נָשְׁקָה הַשַּׁבָּת לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַבְּרוֹשׁ,
לָאֵזוֹב שֶׁבַּסֶּלַע נָשָׁקָה.
וַיְּהִי הַדַּרְדַּר לְשַׁרְבִיט שֶׁל מַלְכוּת     
עַל רָמוֹת דְּמָמָה מְרוֹנֶנֶת.
יִמְשֹׁךְ אָז הַתּוֹר בְּקוֹלוֹ הַמָּתוֹק
חֶמְדַּת כִּסּוּפִין מְעַדֶּנֶת.

הִרְטִיטָה שַׁבָּת בְּחִנָּהּ הַגָּנוּז
עֵינֵי חַלּוֹנוֹת מִכָּל עֵבֶר.
וַתֵּצֵאנָה בָּנוֹת אֶל הָעֶרֶב זַמֵּר
זְמִירוֹת בְּעֶרְגָּה מְצַלְצֶלֶת.
וְהָיְתָה הָעֶדְנָה בְּבִקְעַת גִּנּוֹסָר
לְנִשְׁמַת עִבְרִיּוּת נֶאֱצֶלֶת.
                                                                    
ברכה על היין והחלה

אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה

נברך על פת וענב מתנות אדם ואדמה
מי יתן טעמם לא יפוג לעולם

לחיים!  ושבת שלום
                                                           

קובי-וינר

משורר   
רב הומניסט מעמק יזרעאל.

ארבע שנים מלאו למותו של שקודי – אזכרה בבית העלמין של מזרע

שקד בלבלובו נגדע מאדמת ליבנו
נתכנס לזכור את שקודי,
במוצאי-שבת, ה-5.6.2010 , כ"ג בחודש סיוון תש"ע

שלוש מחשבות קצרות לליל שבת-קיצי

קובי וינר

קובי וינר

מאת קובי וינר

שלוש מילים מרחפות בעולמי , בליל שבת זה, כשהירח כמעט במילואו.

"הצלחה", "רוחניות", "חתונה מול השמש השוקעת".

"בהצלחה"
היא מילה נשמעת מאד בימים אלה של סיומי שנה, בפי הורים, מורות, ומנהלים.

"הצליחו!" . היו מצוינים. אספו חוויות . הכינו עצמכם ילדי כיתה ג' 5 , לקריירה מזהירה. בית יפה בשכונה הקהילתית של האוטופיה המתפוררת, כפריחה חכלילית, והכי חשוב. ג'יפ שחור מבריק ארבע על ארבע , עם תא ממטען גדול למתחם הקניות.
"רוחניות יש באיש הזה"
אומר האסטרטג,הפרסומאי, ממליך המלכים, על "הרנטגן", שהצית טונות של שעווה על קבר עכו"ם בשבוע האחרון, עם כמה אלפים סביבו, ובהם דובר צה"ל, שמוצניק בכור מחצבתו.

" המחשבה הראציונאלית ביטלה את ההכרה ברוחניות… ויש לו את זה לאיש הכריזמטי והנעים הזה…"
מעניין כמה רוחניות אפשר לייחס לפולחן אש ושעווה.

ואני לתומי חשבתי לרוחניות, את יכולתם של חברי קיבוץ "רביבים", שעלו להתיישב במדבר.

וכך מצאתי באתר הקבוץ:

" קיבוץ רביבים, עלה לאדמת הנגב בקיץ שנת 1943, בפעולה נחשונית שהכפילה בקפיצה אחת את מרחקו של היישוב הדרומי ביותר מתל-אביב. הקיבוץ הוקם למעשה עוד בשנת 1938, בראשון לציון, על-ידי הכשרות של בני גרמניה ואיטליה וילידי הארץ. ראשוני רביבים הכשירו עצמם במשך כ5- שנים, עד שבשנת 1943 נשלחו להקים מצפה לניסיונות חקלאיים (יישוב של ממש אסר הספר הלבן להקים), בלבו של הנגב המדברי והריק מאדם. לרשותם עמדו כ30,000- דונם של אדמה שנרכשה בשנים 1925-1935. אדמה שהייתה ידוע כ"הבקעה המקוללת", כיוון שגשם לא יורד בה, צמחים לא צמחו ובעלי חיים לא היו. לאחר התלבטות קשה, החליטו חברי רביבים כי יוכלו למשימה, ושלחו משלחת חלוץ לנגב.
מאז עלייתה על הקרקע, כשבע שנים הייתה רביבים הישוב היהודי והקיבוץ הדרומי בארץ (ובעולם). קומץ אנשיה נאבקו מול הצמא למים והבדידות, יצגו בכבוד את היישוב היהודי בנגב מול ועדת האום ב1946-, עמדו מול הצבא המצרי בקרבות מלחמת השחרור, לא נשברו ולא נטשו. בשנות החמישים הכשרות רעננות של בוגרי הפלמ"ח ואחריו הנח"ל הרחיבו את השורות והמשיכו במאבק מול המדבר, שהגיע למעשה להכרעה רק עם הגעת צינורות המים לרביבים, בשנת 1957; עד אז שתו חברי וילדי רביבים מים מליחים מהבאר שבמקום."
בחצר רביבים ההיסטורית, ראיתי את השחזור של המועדון לחבר. היו בו רדיו אחד, ספר שירה קטן של משה טבנקין, ותנ"ך.

"חתונה מול השמש השוקעת".
מדוע ביקשתי לענוד טבעת לאצבעך, מול הים, מול השמש השוקעת אדומה באופק הרחוק. בדיוק בשקיעה?

האם הייתי בטוח שהשמש השוקעת תשוב לזרוח מחר במזרח?

זהו הימור מסוכן!

אולי כי אופק הים הכחול העמוק המחשיך, מדבר אל המימד הנכון של חיי אדם בין לידה למוות, מול הקוסמוס הענק, האקראי, התבונאי. ובתוכי מדבר קול ספקני ומעריץ, על אותה הבלחה נועזת, אופטימית , ומאמינה, שבכל חתונה על פני הכדור הזה. שבת שלום.

י"א בתמוז, קבוץ מזרע בעמק יזרעאל.