ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים

אבי רט

אבי רט

מאת אבי רט

"והביאותים אל הר קודשי ושימחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

במילים הללו, ובמנגינה הסוחפת והמוכרת לנו, אנו מסיימים את תפילות מוסף של הימים הנוראים. החזון, התקווה, התפילה לעתיד לבוא, שאכן

'ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'.

אלא שבדרך לאחרית הימים, ועוד לפני שביתי בית תפילה יקרא לכל העמים, בשלב ראשון עלינו לחשוב ולדון מה לעשות כדי שביתי בית תפילה יקרא לשכנים ממול, לנערים ברחוב,לצעירים אחרי הצבא, ולזוגות הצעירים. לפני שנרחיק לכת רחוק כל כך עד כל העמים, מתחת לאפינו נמצאים רבבות רבבות מאחינו בית ישראל, שכף רגלם כמעט ולא דרכה בבית הכנסת האזורי או השכונתי.

בימים בהם המונחים הכלכליים מדברים על הפרטה, תודעת שירות, שימור לקוחות , גיוס לקוחות חדשים, זיהוי אוכלוסית היעד, פילוח שוק, התנהלות בתנאי תחרות וכדו', מן הראוי שאחרי כל ה'להבדיל אלפי הבדלות', נבחן כיצד בית הכנסת שלנו גם הוא נערך גם הוא למציאות הישראלית העכשווית, וכיצד גם הוא מאמץ חלק מן המושגים הללו, לצרכיו שלו.

בבסיסו ובמהותו, בית הכנסת הוא מקום התכנסות לצורך תפילה. זה יעודו המקורי והבסיסי, אלא שמאז ומעולם בכל תפוצות ישראל, נעשה שימוש בבית הכנסת גם לצרכים קהילתיים וחברתיים רבים. בית כנסת שימש כמקום לכינוסים, שיעורים, סעודות, שמחות, הלוויות,העברת הודעות וכיוצא בזה. בית כנסת שימש כמוקד הרוחני והקהילתי .

עבור הציבור הדתי- בית כנסת הוא מקום אליו באים שלוש פעמים ביום, בשבתות וחגים. עבור הציבור החילוני, בית הכנסת הוא מקום אליו מגיעים בדרך כלל לבר מצוה, אולי גם לשבת חתן מדי פעם, ובחגים- בעיקר ביום כיפור, ואולי גם לאזכרת נשמות. זהו פחות או יותר.

לצערי, דומני שבבתי כנסת רבים אין מודעות רבה ואין עניין רב להפוך את בית הכנסת למקום מפגש קהילתי, ולמוקד מפגש בין דתיים וחילוניים. מי שבא בא, ומי שלא בא- לא בא.
אינני זוכר ששמעתי פעם על יום עיון לגבאי בית כנסת בנושא- כיצד להיערך לקבלת ציבור חילוני, כיצד לגייס לקוחות חדשים וכיצד לשמר את הקיימים. בדרך כלל יש תקנות מקומיות ויוזמות מקומיות ותו לא.

ניתן לעשות רבות בעניין. הכל עניין של מודעות, מוכנות, הרתמות, והתגייסות לעניין. אני מדבר על בתי כנסת עירוניים הממוקמים בסמוך לאיזורים חילוניים. לצערי הרב בתי כנסת שביישובים דתיים, התנחלויות וכדו', אינם זמינים ואינם רלוונטיים לאזרחים מן היישוב,דבר המצריך עיון ודיון בפני עצמו.

לצורך המאמר הקצר, הנה מספר רעיונות ראשוניים, כיצד להפוך את בית הכנסת לידידותי יותר לסביבה.

דבר ראשון, שהדתיים שבאים להתפלל- שיתפללו כמו שצריך. שיהפכו את חווית התפילה לחוויה רוחנית משמעותית , מאתגרת ומרגשת. אם יגיע אדם חילוני לבית הכנסת, והוא יתקל בחבורות של מפצחי גרעינים, בפרלמנטים פוליטיים, בפרשני ספורט, ובמומחי בורסה, והכל תוך כדי התפילה והקריאה בתורה, אין סיכוי שהוא יזהה את בית הכנסת כמוקד של חוויה רוחנית. לכן- לפני בית התפילה לכל העמים, ולחילוניים- קודם כל עליו להיות בית תפילה אמיתי לעצמנו.

בשלב השני, יש למנות בכל בית כנסת מישהו שתפקידו יהיה לקדם , להדריך וללוות אורח זר, שאיננו מהמתפללים הקבועים. ישב הממונה הזה ליד הכניסה, יזהה את האורח, יגש אליו, ישאל אותו לשמו ולשלומו, יושיב אותו במקום פנוי, כדי שלא יתבזה שאח"כ כשיגיע בעל המקום, יתחילו לטרטר אותו מכסא לכסא, יגיש לו סידור, חומש וכדו', ויהיה זמין כלפיו במשך כל התפילה.

אותו דבר בעזרת הנשים. במקביל, יהיו בכל בית כנסת מספר אנשים ונשים שתפקידם יהיה לסייע לאורח להתמצא בתפילה, בקריאה בתורה. ברגישות ובחכמה יציעו את עזרתם, כך שהאורח לא ירגיש כפיל בחנות חרסינה, נבוך ומסורבל.

כאשר מגיעה משפחה לתאם בר מצוה או שבת חתן, יהיה אדם מוכשר לכך, אשר יקבל את פניהם, וידריך אותם בעל פה ובכתב בכל שלבי התיאום וההכנה- מהכיבוד עד רשימת העולים לתורה, וכל שאר הצרכים.

אלא שכל זה מדובר על כאלה שכבר ממילא מגיעים לבית הכנסת עקב נסיבות כאלה או אחרות.. האתגר הגדול הוא להביא לקוחות חדשים. זה אולי אתגר קשה אך לא בלתי אפשרי. באמצעות פעילויות חברתיות ותרבותיות, כגון פעילויות חסד, ערבי לימוד ועיון, ושאר דברים שגם ציבור חילוני יכול למצוא בהם עניין, בתוספת לפרסום חכם, ממוקד ומאתגר, למצב ולמתג את בית הכנסת לא רק כמקום תפילה, אלא גם כמוקד קהילתי. הציבור יגיע, ישתתף, יכיר מקרוב, יטעם, וכך יפתח להמשיך ולבוא הלאה. גם כאן בשלב ראשון לחגים יותר קלאסיים כמו קריאת מגילת אסתר, יום כיפור, תקיעות שופר וכדו', ואח"כ אולי גם לשבתות רגילות.

מילות המפתח להפיכת בית הכנסת למוקד שכזה הן מאור פנים, סבלנות, פתיחות, תחושת שליחות, ידידותיות לסביבה, יצירת אוירה רוחנית מרוממת בעלת שאר רוח , וריגוש רוחני ,היוצר אצל האדם רצון לשוב לאותו מקום שוב ושוב. רבבות הנוסעים לאומן מדי שנה, ולהבדיל רבבות הנוסעים להודו מדי שנה מחפשים חוויה רוחנית מרוממת מסוג אחר. אם בית הכנסת לא יהיה מסוגל לספק להם אותה כי שקוע באפרוריות השגרה, אזי באמת שאין סיכוי שהמקום יהיה מוקד רוחני או קהילתי.

אלו הם שלבי השינוי והמהפך. ראשית שאנו נתרומם ונרומם את בית הכנסת כולו לתפילה עוצמתית בוקעת לבבות ושערים. אנחנו הראשונים להשתנות. מתוך כך תושפע הסביבה , וישמעו רחוקים ויבואו, ובשלב האחרון, 'ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: