זהות יהודית אלטרנטיווית: לצלילי הברירה הטבעית בתל אביב, עיר הקודש

יובל בן-עמי

יובל בן-עמי

מאת יובל בן-עמי

מאות מבני הקהילה הקונסרווטיווית הניו יורקית "בני ישורון" הגיעו לארץ כדי לעזור לשבע קהילות ישראליות קטנות, חלקן חילוניות, לגבש זהות יהודית אלטרנטיווית. בהדלקת נרות משותפת לבשו לבן וזימזמו את "אצלנו בכפר טודרא"

מסעו הרוחני של אדוארדו שובל החל דווקא באיצטדיון כדורגל. בגיל 49, לאחר שנים של יזמות בתחום ההיי-טק, הוא החליט לעזוב את מקצועו מתוך תחושת ריקנות. הוא לא ידע מה בכוונתו לעשות, ובינתיים נסע עם בנו ליפאן, לחזות במשחקי גביע העולם של 2002. "אחרי שחזרתי לארץ הבנתי שלא נסעתי בשביל הכדורגל, אלא בשביל להיות עם הבן שלי", הוא אומר. החסר שבו חש היה רוחני, ובפתרונו עזרה לו עצתו של חבר ילדות, מרסלו ברונסטיין. ברונסטיין, שגדל לצד שובל בבואנוס איירס, הוסמך בבגרותו לרבנות וחי היום בארה"ב. עצתו לשובל היתה: חפש את שורשיך היהודיים.

שובל וחברים הקימו ברמת השרון את קהילת "חוכמת הלב" – לא "מניין" דתי במובן המקובל, אלא קבוצה של אנשים חילונים, המפתחים בצוותא את מודעותם ליהדות ומגוונים את תכניה העתיקים בספרות והגות עברית חדשות. הקבוצה, המונה כיום כארבעים חברים, עוסקת גם בפעילות קהילתית והתנדבותית. אנשי "חוכמת הלב" אינם מתפללים תפילה סדירה בצוותא, אך הם חוגגים יחדיו את החגים היהודיים.

בשבועות האחרונים נפגשו שוב שובל וברונסטיין, הפעם כשותפים למפעל מקורי. ברונסטיין הגיע ארצה עם שותפיו להנהגה הרוחנית של קהילת בני ישורון הניו יורקית, הרבנים רולי מטלון ופלישיה סול, ועם 180 מחברי הקהילה. שובל ייצג אחת משבע קהילות ישראליות אלטרנטיוויות, המקיימות קשר עם בני ישורון. מטרות הביקור היו טיפוח קשריהן של הקהילות הישראליות עם הקהילה הניו יורקית, ואולי חשוב מכך – יצירת קשר בינן לבין עצמן.

"זהו מסע משותף", הסבירה הרבה סול בתחילת הביקור, בעת שישבה בבית קפה ברובע היהודי בירושלים. "אנחנו מנסים להבין לאן יכולה ללכת קהילה יהודית במאה ה-21". האתגר מעלה שאלות מורכבות: מה קורה לקהילות קטנות, שהתגבשו בצורה ספונטנית, כאשר בית כנסת שאליו משתייכות 4,000 משפחות פורש עליהן את חסותו? מה קורה לקהילות ישראליות במובהק, כמו "ניגון הלב" שנוסדה במושב נהלל, כאשר הן פוגשות בניגונים של האפר-וסט-סייד?

מדיטציה וזמר ישראלי

בית הכנסת בני ישורון (או BJ, קיצור של B'nai Jeshurun) נוסד ב-1896 כבית הכנסת האשכנזי הראשון בניו יורק. בשנות השמונים של המאה העשרים החלה הקהילה לדעוך, אולם אז הגיע אליה הרב מרשל מאייר, אמריקאי שחי שנים רבות בארגנטינה ונודע כמבקר נועז של החונטה הצבאית ששלטה שם. מאייר הכריזמטי הפיח בבני ישורון חיים חדשים והפך את הקהילה למוקד בולט של היהדות הפרוגרסיווית בעיר.

הרב מאייר נפטר ב-1993, והנהגת הקהילה עברה לברונסטיין ומטלון, תלמידיו מבואנוס איירס, ולסול. הקהילה עודה קשורה לזרם הקונסרווטיווי ביהדות, אך מתייחדת בין השאר בטקסי התפילה המוסיקליים הנערכים בה בערבי שבת. ברמה הפוליטית מזוהה הקהילה עם מחנה השלום הישראלי, והיא מעודדת את חבריה לגלות מעורבות גם בנושאים כמו רצח העם המתרחש בסודאן.

הקהילות הישראליות מגוונות מאוד מבחינת אופיין. קהילת "תפארת שלום", המתכנסת ברמת אביב בהנהגתו של הרב דוד לזר, שייכת לתנועה המסורתית אך משתייכת לקצה הליברלי והניו-אייג'י שלה; היא מגדירה עצמה הוליסטית וחבריה עוסקים במדיטציה. קהילת "כל הנשמה" הירושלמית משתייכת לתנועה ליהדות מתקדמת וגם בראשה עומד רב, הרב לוי ויימן-קלמן. גם קהילת "ואהבת" מזכרון יעקב, שקיימת שנתיים בלבד, מזהה את עצמה כ"מסורתית קונסרווטיווית", אך פולחן השבת שלה כולל זמר ישראלי עכשווי.

לעומת השלוש הללו, התהוו קהילות אחרות מתוך חוויה ישראלית חילונית שחסרו בה תחושת קהילה ומגע עם המקורות. ביישוב שמשית שבגליל התחתון החלו לפני שלוש שנים התושבים להתכנס לקבלות שבת ולערבי לימוד. בתל אביב מתרכזת קהילת "בית תפילה ישראלי" במיזוג התכנים היהודיים העתיקים והתרבות הישראלית החדשה. "ניגון הלב" המתכנסת בנהלל מגדירה את עצמה "קהילת משפחות אזורית", היוצרת נוסחים חדשים לתפילות וטקסים יהודיים.

המשותף לכל הקהילות הישראליות הוא שכולן מקיימות קשרים עם בני ישורון. "שאלנו אותם: 'אתם מכירים אחד את השני?' סיפר הרב ברונסטיין, "הם אמרו 'לא'. ואנחנו החלטנו לעשות משהו בעניין".

בשנה שעברה כינסו האמריקאים את חבריהם הישראלים לראשונה, במלון בקיבוץ צובה שבהרי ירושלים. הכנס הסתיים בחתימה על מניפסט קצר שכותרתו "חזון רשת הקהילות החילוניות". עיקרו: הצורך במציאת פיתרונות להעדר מושג הקהילה בחיים הישראליים ובהקטנת מבוכתו של הישראלי החילוני בכל הנוגע ליהדות. כיום, אגב, נוטים חברי הקהילות לא להשתמש בהגדרה הגורפת "חילוני", מתוך שאיפה לטשטש את הגבולות בין דתיות לחילוניות. מממנו של האירוח בקיבוץ היה סטיב סטולמן, חבר אמיד בבני ישורון, שההפרדה בין חילונים לדתיים בארץ מדאיגה אותו. החודש הגיע סטולמן ארצה כדי לראות איך מתקדם השידוך.

הרב מטלון מתרגש ומקנא

על מרפסת בית הקפה ברובע היהודי הכחישו שלושת הרבנים האורחים כל ניסיון למזג את שבע הקהילות הישראליות לישות מונוליתית. "אנחנו לא מנסים ליצור עוד ארגון או עוד תנועה", הסביר הרב ברונסטיין, "זאת חברותא של אנשים שרוצים לחפש ביחד. אתה מחפש פה, אני מחפש שם, בוא נחפש ביחד". לדבריהם, הפנייה המקורית לקהילות הישראליות היתה פשוטה בתכלית: אנחנו חברים שלכם, בואו ותהיו חברים אחד של השני.

הרב ברונסטיין הסביר שבעיניו הקיום החילוני לגיטימי לחלוטין, "אבל אנשים בארץ מרגישים שחסר להם משהו. חסרה להם תחושה של קהילה וחסר להם קשר עם מורשת ישראל. הציונות היתה משהו שנתן משמעות. היום יש מדינה והיא בטוחה. מה ייתן לנו עכשיו משמעות בלי שנפנה לדרך המסורתית של הדתיים?" מצד שני, "יש הרבה אנשים שלא טוב להם במסגרת של ההלכה", הוסיף ברונסטיין, שמיהר להדגיש כי "מי שבוחר לחיות בתוך ההלכה, זה מאה אחוז".

מה מעניק הקשר עם הקהילות הישראליות לבני ישורון? "לישראלים יש כלים", העירה הרבה רוס. "עברית, ספרים, לוח שנה. להרבה אנשים אצלנו אין כלים, יש רגשות". לדברי הרב מטלון, "אנחנו בית כנסת מסודר, ואנחנו מחפשים חידושים מחוץ למסגרת. יש משהו מאוד מרענן במה שהם עושים". הוא תיאר ביקור של ערב שבת בקהילת "כל הנשמה" הירושלמית: "התרגשתי שם וקצת קינאתי. הם חדשים ויש בזה משהו חופשי ויפה. יש משהו מהפכני וחלוצי בזה וההתחברות לאנרגיה שלהם עוזרת לנו".

בערב נר שישי של חנוכה, נפגשו חברי קהילת בני ישורון והקהילות הישראליות בתיאטרון בית לסין בתל אביב. "כל יהודי שבא לארץ עושה שבת בירושלים", אמר הרב ברונסטיין, "אנחנו אמרנו לא. אנחנו נעשה שבת בתל אביב עיר הקודש, בתוך החיים החילוניים. תל אביב לא פחות קדושה מכל מקום אחר בארץ".

האולם היה מלא עד אפס מקום. צלילי הפתיחה של "אצלנו בכפר טודרא" של הברירה הטבעית ציינו את פתיחת הערב, וכל המבטים הופנו אל הבמה, שעליה ישבו נציגיהן הבכירים של הקהילות. הרבנים מטלון וברונסטיין הסירו מבעוד מועד את הכיפות הסרוגות השחורות שחבשו בירושלים והמירו אותן בכיפות לבנות. גם חלק מהישראלים בחרו ללבוש בגדים לבנים.

הדלקת הנרות לא היתה מסורתית. נציגי בני ישורון הציעו להוסיף לשתי הברכות המקובלות גם את ברכת "שהחיינו", הנאמרת על פי המסורת רק עם הדלקת נר ראשון של חנוכה. תחתיתו של השמש רוככה מעל ללהבת הנר השישי, למרות האיסור ההלכתי על השימוש בנרות לכל מטרה שהיא. לאחר מכן החל הקהל לזמזם את "אצלנו בכפר טודרא". האמריקאים חיבקו איש את כתפי שכנו ונעו אנה ואנה. לעומת זאת, חלק מהישראלים חשו לא בנוח לנוכח הפיסיות המופגנת.

לא מתבייש להיות תמים

איך מתמודדים חברי הקהילות הישראליות, המתחבטים בין כה וכה בשאלת זהותם הדתית, עם הנוכחות האמריקאית בקרבם? ראשית כל הם מאמצים את האורחים באהבה ובשמחה. "במישרין או בעקיפין, BJ יצרו איזושהי פתיחות לניכוס של ריטואל יהודי שאינו מחויב להלכה", אמרה בערב הדלקת הנרות המשותפת גלית קדם, חברת קהילת "בית תפילה ישראלי". "הם עושים את זה עם הרבה מאוד יצירתיות והבעה עצמית מגוונת". האם קדם חשה במתח בין הגורמים במפגש? "מתח מפרה", היא משיבה.

גם מתח מפרה תובע מאמצים. "זה לא חלק", הודה הרב עפר שבת-בית-הלחמי, שהוכשר כרב בעקבות ביקור בקהילת בני ישורון בסוף שנות התשעים וכיום פועל במסגרת הקהילה הרפורמית שביישוב צור הדסה. הוא שוחח על הנושא על מדשאות קיבוץ צובה, שבו חזרו והתכנסו עשרים מנציגי הקהילות בשבוע שעבר כדי לסכם את הביקור הנוכחי. "קודם כל זאת תרבות שונה", הסביר, "תרבות שונה גם מבחינה יהודית. סוג היהדות שאותו חווים אנשים כמוני, שגדלו בישראל, שונה לחלוטין מאשר בגולה".

הרב שבת-בית-הלחמי נותן דוגמה הקשורה בשפת התפילה. הישראלים מבינים את מלות התפילה ולכן חשים לעתים מבוכה לנוכח משמעותן, הוא מסביר. לא לכולם נוח להגיד כל בוקר "ונאמן אתה להחיות מתים ברוך אתה ה' מחיה המתים". "אחד הרבנים של BJ, מרסלו, אמר לנו: אתם מוכרחים למצוא שפה שאנשים לא מבינים בשביל להתפלל בה. אני חושב שהבדיחה הזאת היא בעצם לא בדיחה", אמר שבת-בית-הלחמי.

במידה מסוימת הדבר כבר נעשה בערב הדלקת הנרות, כאשר הקהל זימזם את "אצלנו בכפר טודרא". אבל פתרון מאולתר כזה לא יגשר על הפערים העמוקים בין החוויה היהודית הישראלית לחוויה היהודית האמריקאית. שבת-בית-הלחמי עצמו הצליח לגשר על הפער הזה. הוא נישא לאשה אמריקאית שאף היא הוכשרה כרבה, וחש היום בנוח עם הרוח היהודית האמריקאית, שלעין ישראלית יכולה להיראות נאיווית וסנטימנטלית. "היום אני לא מתבייש להיות תמים", הוא אומר.

בשני ימי הדיונים בצובה לא היה לאיש זמן או עניין להתבייש בתמימותו או בתמימותה-לכאורה של השאיפה המשותפת. קילומטרים ספורים מרחובות השכונה החרדית מאה שערים, טרחו עשרים הנציגים לנסח את מטרותיהם המשותפות, לקבל בהבנה את ההבדלים הקיימים בינהם ולהגדיר מחדש את היהדות לפי דרכם. בשיחת הסיכום של יומו הראשון של הכנס התבקשו הנוכחים לרשום אילו נושאים שעלו בו נראו להם חשובים במיוחד. לצד מונחים כמו "דפוסי מנהיגות", "שיתוף פעולה אסטרטגי" ו"מודלים אירגוניים", נשמעה שם גם המלה "מהפכה".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: